יום שבת, 17 באוקטובר 2015

פתקון של אהבה לסנדביץ' של הבוקר

מדי פעם אני מוסיפה פתקון קטן
לסנדביץ' של בצפר/גן.

לה


היפיפי-טומטום לקוחה מ"אני לא רוצה ללכת לישון" של לורן צ'יילד. 
והוא כל פעם מעלה לנו חיוך על הפנים 
כשמקריאים סיפור כש... כמה מפתיע... הילדים לא רוצים ללכת לישון. 

ולו

מי לא מכיר את "נשיקה בכיס"?
יכיר כעת...

נְשִׁיקָה בַּכִּיס/ שלומית כהן-אסיף
מתוך הספר "נשיקה בכיס"

קַח אֶת הַנְּשִׁיקָה
שְׁמֹר אוֹתָהּ בַּכִּיס

אִם תֵּלֵךְ לְאִבּוּד
אִם מִישֶׁהוּ יַרְבִּיץ
אִם מִישֶׁהוּ יַכְעִיס
יֵשׁ לְךָ נְשִׁיקָה בַּכִּיס.

אִם תִּהְיֶה עָצוּב
אִם דִּמְעָה שֶׁל גֶּשֶׁם
תִּרְקֹד עַל רִיס
יֵשׁ לְךָ נְשִׁיקָה בַּכִּיס.

שבוע טוב ורגוע.

ארט ג'ורנלינג 4: השלמת תמונה

שבוע שעבר הייתי בהולנד
ולא הספקתי שום דבר....
כל מה שאני צריכה לעשות באמת , ראה פוסט קודם, תקוע.

אבל יצירתית אני זזה
והנה לראשונה (כמעט) מתנסה בצבעי מים.
אוי, אני אוהבת את זה.

אז המשימה להפעם הייתה "השלמת תמונה".
בחרתי בעוגת השוקולד הזו
שאני לא יכולה לאכול אך בהחלט יכולה לגזור...
והנה היא פה -
הוספתי לה את ה"חתיכה החסרה".

אח"כ הוספתי שתי כוסות קפה,
כוס אחת חיננית עם מחמם כוס -
כמובן, לא אני הכנתי.
חשתי קנאה גמורה באנשים האלה שיש להם זמן להכין מחממי כוסות רקומים.
כוס קפה שנייה ואפרורית למדי, השלמתי  בצבעי מים.



נדמה לי שזה אחד משיאי הישראליות לשאול "תקפצו לקפה?"

רק אח"כ הוספתי הערת אזהרה
שיותר משקפת את המציאות
כיוון שהחיים שלנו אינם בפינטרסט, after all.


ביוש





שיער צבעוני

בשבוע האחרון בא לי לצבוע את השיער.

הממ...
אין לי אומץ.

אפשר לחשוב.
מה הכי גרוע ?
צובעים בחזרה, לא?!

וזה עוד לצבע "סטנדרטי",
לא משהו "משוגע".

באמסטרדם, ראיתי כל מני צבעים בשערות של אנשים:
לא צילמתי, כי זה היה ניראה לי לא מנומס. תצטרכו להאמין לי.

אשה עם שיער אדום,
אשה עם שיער ירוק
אשה עם שיער כחול (בהיר)
אשה עם שיער ורוד בקצוות
אשה עם שיער כתום ג'ינג' באקסטרים
הרבה נשים עם שיער צהוב - בלונד על אמת
וגבר אחד עם קוקו, אודם ולק אדום - שממנו קניתי פשטידת חלומות חמימה, אותה חיסלתי בשנייה, בשוק ביורדן.
הכול הולך, והכול  טוב.

אולי זה שכתבתי, ייתן לי אומץ.
נחכה ונראה.








יום שישי, 16 באוקטובר 2015

Wrap אירופאי

רוצה להרגיש הולנד בישראל?

הנה דרך:
1. קשרי בנונשלנטיות צעיף מעטפת, מסביב לצוואר.
צבע הצעיף, לא צריך להתאים בשום דרך לשאר האלפט.

2. שימי משקפי שמש, מסתבר שהשמש מסנוורת גם בכפור.

3. צאי לדרך רכובה על אופניים במראה רטרו.

כבר מתגעגעת...



יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

ארט ג'ורנלינג 3: ה-15 לנובמבר

והפעם, עבודה בשחור לבן.
השתמשתי בדף ראשון ממאמר שמשמש אותי לעבודה שאני צריכה להגיש עד ה - 15 לנובמבר.

הוספתי שבלול, שהכנתי מגזרי עיתון,
שמתאים לסתיו ולגשם הראשון...

אבל יותר מתאים כדי לתאר את קצב ההתקדמות שלי.



יום שני, 5 באוקטובר 2015

סתיו ברמת בגין


ה- כל התחיל שהיינו צריכים "לצאת קצת מהבית".
שם קוד לזה שהילדים לא הפסיקו לרוץ ולקפוץ, בעיקר אחד על השני, 
בדרך כלל בליווי הכריות של הסלון.

אז יצאנו לכיוון הגינה הקהילתית 
מרחק 10 דקות נסיעה בקורקינט (בת) והליכה ברגל (אמא).

זוכרים את זה,
שכשהיינו ילדים 
שודרה בטלוויזיה,  "מי הבוס"
והנה כאן, תוכלו להיזכר יחד איתי. 
אז משם אני זוכרת את הצבעים של העלים בסתיו.
אני יודעת שעוד אגיע לשם!

עלים בסתיו בקונטיקט הם בצבעים מרהיבים
כתום, צהוב, אדום... וחום
והסתיו ניראה כל כך יפה. 

...ובחזרה למציאות.
הסתיו בחיפה, לא דומה... בשום צורה לצבעים המתחלפים של העלים,
אלא אם כן,
ממש מתאמצים 
ופותחים את העיניים מזווית ראיה של ילדה שקיבלה משימה:
"לאסוף עלי שלכת" 
כדי שנחזור הביתה נכין יצירה בנושא ה"סתיו".

והנה, פתאום
מנצנצים כל צבעי הסתיו
בדרך חזרה אותה עשינו יחד מאות פעמים
ופתאום יש:
חום,
כתום,
כתום-צהבהב
אדום
אדום-סגלגל
בכל מיני צורות של עלים
שאת שמם אינני יודעת (וחבל)

וכשחזרנו הביתה ופרקנו את הסלסילה אותה לקחנו מראש 
כל אחת יצרה את הסתיו שלה: 
סלסילת הסתיו









בתוספת מעט גליטר כתום
ולסיום סיומת  שמתי לב שכל השכונה מנוקדת בכתום:
כזה:

אשמח לראות את עבודות הסתיו שלכם, לקבל השראה נוספת.

אחרי החגים הגיע!
סתיו שמח לכולם.






יום ראשון, 4 באוקטובר 2015

חיות היער מדאס





באחד משיטוטי ב"איקאה" נתקלתי בתבנית העוגיות  DROMMAR  המתוקה בצורת חיות.
התבנית נשארה בחנות, מספר פעמים
מהסיבה הפשוטה שאני לא אופה עוגיות.

אלא שהפעם אספתי אותה לעגלה כי במקום בצק החלטתי שאפשר להשתמש בחותכנים כדי לעבוד עם דאס.

ומה בתבנית? אייל, שועל, קיפוד, שבלול, סנאי ודב קטן.

אני מעדיפה לעבוד עם הדאס הג'ינג'י (אבל יש גם דאס בצבע לבן).
היתרון לעבודה עם דאס שהוא חומר גמיש, קל ונוח ללישה ולעבודה עם מערוך, ומתייבש באוויר.

העבודה עם הדאס הייתה פשוטה ומתאימה גם ליצירה עם ילדים,  בבת 7 ובבן 3.5 יצרו בכיף את החיה החביבה אליהם.
בתוך חופשת הסוכות הזו... זה העסיק אותם למספר רגעים, שבהם השתרר מעט שקט.
מדובר בעבודה בהמשכים: מחר נצטרך לצבוע את היצירות.
פאן.



החומרים הדרושים הם: משטח עליו תוכלו לשים את הדאס, מערוך קטן, חותכנים וסכין.
בשלב הראשון משטחים את הדאס באמצעות מערוך וממקמים את החותכן

מסירים את שאריות החומר, ומרימים את החותכן בקלות
האיילים באים

סנאים מתוקים. כדי ליצור זוג פשוט הופכים את החותכן 

שבלולים 

קיפודים

שועלים

לאנשים יצירתיים (יותר ממני) יש אפשרויות אינסופיות לעבודה
אפשר לתת אופי שונה במעט לכל דמות,
למשל להוסיף זנב קטן לאייל או איזה פיצ'ר אחר וכמובן לשחק עם הקרניים והגודל שלהן.

אני בחרתי לחורר כל דמות כדי שאוכל להשתמש בדמות שנוצרה ולתלות אותה.
אפשר כמובן ליצור תמונה ולהדביק את הדמות לבסיס
או ליצור מובייל של חיות
או פשוט לנעוץ בקיר עם מסמר...
וזה כבר באמת כיף.

אשמח לראות תוצרים שלכם לעבודה עם החותכנים והדאס.
מבטיחה Give away שווה למי שיעלה עבודה
שתעורר השראה
הפרס יאפשר לכם להמשיך וליצור בבית
*חבילת דאס חדשה
*10 פינצ'וצ'ים של ראש אייל של EK
*20 פינצ'וצ'ים של פתיתי שלג
למתכוננים ל"כריסמ-כה" (כריטמס+חנוכה).
בטוחה שיהיו איילים מהממים

מחכה להם...
מחר נצבע
לילה טוב.





ארט ג'ורנלינג 2: צבע

האתגר הפעם היה צבע.
וצבע ... זה אתגר מלחיץ.

נו מלחיץ, מלחיץ למי שמתלבש בדרך כלל בשילוש הקדוש: שחור, אפור או חום
ובימים ממש פרועים: כחול נייבי.
אז בשבילי זה אתגר לצאת מתחומים מאד בטוחים ושמורים לעבר מחוזות הצבע.
כי בשביל צבע צריך מידה מסוימת לפחות של חופש
חופש פנימי - להעז.

חברה טובה שלי
הביאה לאחת מישיבות הצוות את השיר:
"כשאהיה זקנה אלבש סגול"
ואני מצרפת אותו כלשונו לטובת הכלל.

אזהרה
מאת: ג’ני ג’וזף
עברית: זמירה גוטסמן © 
כשאהיה זקנה אלבש סגול
אחבוש כובע אדום – לא תואם – אך גדול
אבזבז בלי חשבון כספי קצבאות
על יין ישן וכפפות לבנות וסנדלי סאטן לא הולמות
אומר: ‘אין לי כסף עבור חמאה למריחה!’
כשאתעייף – אשב לי על שפת מדרכה;
בחנויות – אגרוף בלי בושה דוגמיות
ואלחץ בחדווה על פעמוני אזעקות
את מקלי ארקיד על גדרות, סורגים
משכיחה מלבי נעורים מחמירים
אצא לי לגשם נעולת כפכפים
ואקטוף לי פרחים בגינות השכנים
ו-כן, אלמד גם לירוק! רחוק!
אוכל אז ללבוש חולצות איומות
להשמין בתוכן ללא כל חרטות
לזלול בשלווה ערימת נקניקים
או שבוע שלם לכרסם חמוצים
ובתוך קופסאות נעליים לצבור עפרונות,
עטים ופריטים מוזרים!
אך בינתיים, אבוי, יש ללבוש בגדים יבשים,
לא לקלל ברחוב, לשלם ת’מיסים
לשמש דוגמא טובה לילדים,
לארוחות ערב להזמין ת’קרובים
ולקרוא בדבקות מדי יום עיתונים
אז אולי רק אתאמן לי מעט לפעמים
בכדי שמכריי לא יהיו ממש המומים
כשאהיה לפתע זקנה ואלבש רק סגולים…
אז בינתיים,
ארשה לעצמי לכתוב בסגול... זו גם התקדמות קטנטנה.
וביומן:
קיבלתי השראה מהמשפט:
"Be a fruit loop
in a world of Cheerios"
והנה שם בתחתית של בדף הימני פינצ'צ'תי מקופסת הקורנפלקס האהודה על בני הבית... (ולא במקרה), 
השתמשתי בצבעי המים שקניתי, זה מכבר וגם בעפרונות שאפשרו לי להתנסות בפאטרן של הטווס - שהוא הכול חוץ מחום.
ומה זה נהניתי!


יום שבת, 3 באוקטובר 2015

ארט ג'ורנלינג 1: מה שיש לי על השולחן

לשחרר את כל היצירתיות שבי בלי לפחד,
בלי לשפוט את התוצאה
ולתת ליומן להיות משקף של הלך הרוח שלי.

מבחינתי אני פותחת דלת לעולם.

ניראה שההתנסות הזו הגיעה אלי בדיוק בזמן.
חברה טובה, שותפה לדרך היצירתית זימנה לי את המחברת הזו, כדי להתחיל.
למי שרוצה להצטרף למסע הזה, הוא מתרחש ב"קבוצה של הסטודיו" בפייסבוק.
המשימה הראשונה היתה להשתמש בחומרים שזמינים לנו משולחן העבודה שלנו.
אני השתמשתי בספר "שאבי שיק" שיש לי ושכב על המדף. בחרתי ממנו את התמונה של הדלת. כמו לחזור הביתה ובמקרה שלי, באמת חוויה של לחזור לעולם שאני מכירה מאמא שלי.
בכפולה השנייה, סיפרתי בתמונות על התהליך שאני עוברת, מבחינה פיזית. הדרך שבה אני מזינה את עצמי כעת,
הטבעת כדי לסמל את המחויבות שלי.

ולבסוף - דף ראשון ביומן, לא יכולתי שלא להוסיף את "השועל" הג'ינג'י. מבין כל חיות היער, נדמה לי שזו שלי.




יום שישי, 2 באוקטובר 2015

קיימות ויצירה

הפעם הרהורים מעט שונים שקשורים בסרט שראיתי השבוע (בשנית...)  -  "אוואטר". 
ראשית למי שלא ראה את הסרט, אי אז ב - 2009, אז אני ממליצה בחום לראות. 
מדובר בסרט עתידני שמתרחש ב 2154, בכוכב בשם "פנדורה".
למי שלא אוהב סרטי פעולה עתידניים, כמוני למשל,
אוסיף כי מדובר בסרט אהבה, ושהתמה המרכזית בה הוא עוסק היא קיימות, אקולוגיה וטבע האדם. 
הסרט מעורר מחשבה, כמובן שלא רק על העתיד, אלא על ההווה, על הכדור בו אנחנו חיים ועל מה אנחנו עושים כדי לשמור עליו ועל עצמנו.
כמו שאני מבינה את הסרט, בסוף הסרט לא ברור אם "החייזרים" הם הנאבי'ס שחיים בחיבור לטבע ולאימא אדמה, 
או שמא בני האדם. 


כמי שחיה בעיר (חיפה, חיפה, אבל עדיין עיר), ולא "עוזבת את העיר" עבור אף אחד 
חשבתי איך בכל זאת, 
משהו ממה שראיתי בסרט אני יכולה לקחת ולאמץ בחיים היום יום.

אצלנו בשכונה, יש גינה קהילתית, שבה אנשים מגדלים חלק מהירקות שלהם בעצמם 
וזו בהחלט אפשרות - להקים ערוגה. זו יכולה להיות אחלה פעילות עם הילדים... 
*תזכורת לעצמי, לפנות לכך זמן. 
בגינת הבניין שתלתי עצי פרי - מתוך ראייה ארוכת טווח שיום אחד הם יניבו פירות.

אבל שלשום, קפץ לי רעיון להכין קומפוסטר בייתי.
הרעיון עלה אחרי שלראשונה מיינתי זבל רטוב וזבל יבש על השיש. הזבל הרטוב (כלומר כל הקליפות של הפירות והירקות, ישבו בקערה משלהם.... יום ועוד יום. לא העלו ריח, לא עשו נמלים.... פשוט היו שם. 
ולמה יש פתאום כל כך הרבה ירקות ופירות חתוכים?
זה לא קשור ל"אוואטר". אבל בהחלט צריך להקדיש לזה כמה מילים, בהזדמנות אחרת.

איך מכינים קומפוסטר - תוכלו לגלות מיד דרך גוגל, קטונתי מלהסביר... 
היתרונות המיידים הם:
יצירת קומפוסט הום מייד, לדישון הערוגה שלנו
מחזור הזבל שלנו
וההרגשה הטובה שעשינו משהו טוב היום.... אה, באפס מאמץ.

הקומפוסטר שלנו הוא קטן ונייד בשלב הזה, היות ואנחנו "מאותגרים גינתית"

אבל מיד אחרי החג אני מתכננת לקנות ארגז מעץ 
שיהיה גדול יותר ויכיל את כל החגיגה הירוקה הזו.

אז אם יש לכם תמונות של קומפוסטר שאתם הכנתם 
או שיש לכם טיפים שאני פשוט חייבת לשמוע עליהם
אני יותר מאשמח 
לקבל תמונות או רעיונות משלכם. 

***בית רגיל מייצר כל כך הרבה זבל אורני, שאי אפשר לעמוד בכמויות... לצערי, בתנאים שלנו יש.